ביטון נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו בגין גביית יתר ביחס למתן שירותי טלפוניה סלולארית.

במסגרת כתב התביעה, טען התובע כי התקשר עם הנתבעת במשך שנים ארוכות בהסכמים שונים כאשר ההסכם האחרון בין הצדדים נחתם ביום 4.12.2006.

בהמשך, פנה התובע בחודש ינואר 2010 וביקש לחסום את כל השירותים למעט המנוי הבסיסי ושירות המאפשר להחזיק מכשיר טלפון נוסף ברכב וזאת בתמורה לתשלום סכום קבוע של 21.35 ₪ לחודש.

מספר חודשים לאחר מכן התברר לתובע להפתעתו כי חויב בסכומים ניכרים בהרבה מאלו עליהם הוסכם ועל אף פניות חוזרות ונשנות של התובע בעניין זה, לא הושבו הכספים אלא באופן חלקי ולאחר פניות בא כוחו.

לשיטת התובע, נותרה הנתבעת חבה כלפיו סך של 2,210.26 ₪ אשר נגבו שלא כדין. בנוסף, עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו בהיקף של 10,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה, הוצאות משפטיות ועגמת נפש, וכן סך של 10,000 ₪ בגין הפרת סעיף 31א(א)(2א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א 1981 כמו גם סך של 8,000 ₪ כפיצויים לדוגמא בגין הפרת רישיונה.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי פנייתו הראשונית של התובע לנתבעת נעשתה אך בחודש פברואר 2010 וזאת לצורך ניתוק שירות שיחות יוצאות בלבד וכי לא היה בכך כדי לגרוע מזכותה של הנתבעת לגבות כספים נוספים עבור שירותים אשר עמדו לרשותו של התובע.

בהמשך, פנה התובע במהלך חודש אוקטובר 2010 והתעניין בתוכנית מנויים חדשה בשם FIX 79, ולאחר מספר חודשים אף טען כי לא פנה באותו מועד אך מתוך עניין אלא ביקש להכלל במסגרת אותה תוכנית.

לפנים משורת הדין ועקב פניותיו של התובע, מצאה הנתבעת להורות על השבת סכומים שנגבו מעמו החל מאוקטובר 2010 וזאת תוך הסכמה מפורשת בין הצדדים.

על בסיס כל אלו עתרה הנתבעת לדחיית התביעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. טעמיי להלן.

השאלה הראשונית לה נדרשתי הייתה שאלה עובדתית:

מה ביקש התובע, עת פנייתו הראשונה לנתבעת במהלך חודש ינואר או פברואר 2010.

האם ביקש להותיר את אפשרות קבלת שיחות נכנסות בלבד, או שמא עתר לביטול האפשרות לשיחות יוצאות.

בעניין זה מצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת.

התובע התייצב באופן אישי באולמי ופירט את האירועים תוך שהוא מוסר נתונים ברורים ביחס לאירועים נשוא כתב התביעה.

מאידך, מטעם הנתבעת התייצבה נציגה אשר כלל לא הייתה מעורבת באירועים בתחילת שנת 2010 וכל שיכלה להציג הוא תדפיס פנימי של החברה.

לא היה בידי נציגת הנתבעת להציג בפני אפילו את שמו או זהותו של הנציג אשר שוחח לכאורה עם התובע או נתונים בדבר בירור מאוחר שנעשה עימו.

ניתן היה לצפות מן הנתבעת, אשר מודעת לקיומו של ההליך המשפט בפני כי תוכל לזמן לעדות את הנציג עמו היה התובע בדין ודברים או לכל הפחות למסור פרטים ביחס לזהותו.

דבר מאלו לא נעשה.